השיטות העיקריות להטבת עפרות זהב הן כדלקמן:
שיטת הפרדת כוח המשיכה: ראשית, עפרות הזהב המקוריות נמעכות לחלקיקים קטנים, ומאפשרת לחלקיקי הזהב להתנתק ממינרלי הגנגו. לאחר מכן, העפרות המרוסקות מוזנות לציוד ההפרדה של כוח הכבידה, כמו ג'יגר או שייקר. חלקיקי זהב בצפיפות גבוהה משקעים ונאספים ואילו מינרלים אחרים קלים יותר נשטפים. שיטה זו מתאימה לזהב פיקוד, זהב סחף וכמה עפרות מחומצן. ג'יגר הוא מכונה המפרידה בין חלקיקים מינרליים לבין צפיפות שונות לשכבות בהתאם לכוח המשיכה הספציפי שלהם, ואז משתמשת בפעולה של מכונות וזרימת מים כדי להפריד ולפרק את החומרים השכבים. שולחן הטלטול משתמש בעיקר במנגנון הילוכים כדי להניע את משטח המיטה לתנועה הדדית אורכית. בתהליך ההדדיות, חלקיקי העפרות נושאים את אפקט השכבה בניצב למשטח המיטה ומקביל למשטח המיטה, ומאפשרים לשחרר חומרים בגודל חלקיקים שונים משטח המיטה במרווחים ולהפריד.
שיטת הנפקה: זהו תהליך הפרדה המשתמש בהבדלי מאפייני השטח בין מינרלים זהב למינרלים אחרים. בתהליך ההנפקה, יש להוסיף סוכני הנפקה כמו אספנים וסוכני קצף. סוכנים אלה ייצמדו באופן סלקטיבי לחלקיקי זהב כדי להפריד ביניהם. ראשית, עפרות הזהב הכתושות מעורבבות במים, ואז מתווספים חומר הנפקה וחומר קצף ליצירת נוזל הקצף. חומר ההנפקה יוספג על פני חלקיקי זהב כדי להפוך אותם להידרופיליים, ואילו חומר הקצף ייצר קצף על פני השטח הנוזל. בשלב הבא, אוויר מוצג למכונת ההנפקה ליצירת בועות המחוברות לחלקיקי זהב, המופרדים ממינרלים של גנגו ומצפים אל פני הנוזל ואז נאסף קצף זהב לעיבוד נוסף לחילוץ זהב.
שתי השיטות לעיל נמצאות בשימוש נרחב בתועלת עפרות זהב, אך הבחירה הספציפית של השיטה תלויה במאפייני העפרות ובמצב האמיתי של מפעל המועיל. בנוסף, ישנן שיטות אחרות, כגון תהליך מיצוי זהב ציאניד, אך שיטות אלה עשויות להיות מתאימות יותר בסוגים מסוימים של עפרות.
