כאשר חול עם פח מוחזר באופן רציף על שולחן רועד, בעיות נפוצות כוללות נפח מחזור הולך וגדל, אספקת הזנה לא יציבה לסיפון, ותנודות בו-זמנית בדרגת תרכיז והפסדי זנב. הוספת עוד יחידות טבלה רק מרחיבה את נפח המחזור. ביניים הם מוצר מעורב שעדיין לא ניתן לסווג כתרכיז או זנב; חיוני לקבוע אם הם מורכבים מחלקיקים מרוכבים בעלי גרגיר גס, חלקיקי קסטיריט משוחררים שהופנו לא נכון במהלך ההפרדה, או חומר בעל ערך נמוך שנגרר ברפש.

רק על ידי מדידה נפרדת של הביניים - ובו-זמנית רישום המסה היבשה והדרגה של העפרות הגולמיות, התרכיז, הזנבות והבינונים במהלך משמרת מלאה - ניתן לקבוע אם העומס במחזור הולך וגדל באמת. הסתמכות אך ורק על קצבי זרימת משאבת ההזנה עלולה להיות מטעה עקב שינויים בריכוז התמיסה. אם נפח הביניים גבוה אך הציון קרוב לזו של הזנבות, רוחב החתך עלול להיות מוגזם; אם דרגת הביניים גבוהה ומשתנה באופן משמעותי, יש לבדוק את גודל החלקיקים, תנאי השטיפה והסיפון.
התוצאות של ניתוח גודל-שבר קובעות את אסטרטגיית העיבוד: יש להפריד את הביניים לשברי גודל הניתנים להשגה במפעל לצורך בדיקה וכדי לבחון את מידת שחרור הקזיטריטים. ניתן לשלוח חומרי ביניים גסים המורכבים בעיקר מחלקיקים מרוכבים לטחינה מחדש בעומס קל; יש להחזיר חומרי ביניים בטווח הגדלים המתאים לשולחנות ניעור שכבר מכילים קסטיריט משוחרר לשבר הגודל המתאים לטיפול חוזר; ודברי ביניים עדינים המראים העשרה משמעותית בפח דורשים טיפול באמצעות טבלאות ניעור של רפש דק, ציוד צנטריפוגלי או סיווג הידראולי נפרד.
יש להחזיר את הביניים ישירות לשלב העיבוד המתאים. ככל שנקודת החזרה מוקדמת יותר במעגל, יותר ציוד מעורב במחזור, מה שהופך את העומס במחזור לקשה יותר לשליטה. אסור לערבב מחדש את הביניים המסווגים עם עפרות גולמיות לא מסווגות, ואין להחזירם לשבר בגודל אחר. גישה בטוחה יותר היא להחזיר את הביניים - ממוינים לפי גודל - לקופסת ההזנה המתאימה לשולחן הניעור, תוך ניצול מדידה עצמאית ומיזוג עיסת כדי למנוע מריכוז הביניים להשפיע לרעה על ההזנה הראשית.
אם מיושמת טחינה חוזרת על כל חלקיק הביניים - הכולל חלקיקים מרוכבים גסים - קיים סיכון לטחינת יתר של קסטיריט שכבר שוחרר לרפש דק. לפני הטחינה מחדש, יש לסנן ולאמת את החלק הגס - באמצעות בדיקה מיקרוסקופית או בדיקה השוואתית - כדי להבטיח שהחלקיקים יישארו משולבים במינרלים כגון קוורץ וסולפידים. מעגל ההשחזה מחדש צריך לפעול תחת עומס קל בתצורת לולאה סגורה כדי למזער את יצירת רפש עדין חדש; לאחר מכן יש לסווג מחדש את המוצר הטחון מחדש לפני הפרדת כוח הכבידה.
בעיות תפעוליות על שולחן הטלטול - כגון תנודות בריכוז הפחתת הביניים, מי שטיפה מוגזם, שיפוע רוחבי לא תקין או הגדרות מפצל רחב מדי - עלולות לגרום לחומר שהיה צריך לדווח לרכז או לזנב להיות מופנה לזרם הביניים. בעת ביצוע התאמות, שנה רק פרמטר מפתח אחד בכל פעם ואמת את התוצאות באמצעות דוגמאות מוצרים שנאספו באותה תקופה. המטרה היא להבטיח שהגבולות בין תרכיז, ביניים וזנבות יישארו יציבים וניתנים לפירוש. לאחר הקמת שלושת זרמי המוצרים והרחבת קיבולת הציוד לטיפול באיזונים ספציפיים לגודל, יש לנתב את האמצעים לאורך שלושה נתיבים נפרדים: "החזרה של חומר בגודל זהה", "טחינה מחדש של חלקיקים מרוכבים גסים" ו"החלמה נפרדת של חלקיקים עדינים משוחררים". רק אם הטונאז' בכל אחד מהנתיבים הללו עולה על הקיבולת באופן עקבי, יש לשקול הוספת טבלאות טלטולים נוספות או רכזים צנטריפוגליים. ביטול לולאות זרימה לא יעילות לפני הרחבת הקיבולת מוביל בדרך כלל להתאוששות יציבה יותר של פח סחף.







